בשעה טובה חזרתי לארץ הקודש. יש חוויות שקשה לתאר במילים. אני לא יודע איך להתחיל ואיך לסיים את הסיכום של החוויה הבלתי נתפשת זכיתי להיות שותף לה. כדורגל, עוד כדורגל, מוזיקה וכדורגל אנגלי.

המסע הספורטיבי התחיל בבוקר המשחק של מנצ'סטר סיטי מול ריאל מדריד, בשביל לשרוף את הזמן עשינו סיור מודרך ודי מנומנם בעיר, משם המשכנו לאולד טראפורד, סיור מודרך וכניסה למוזיאון(נחזור לטראפורד בהמשך הפוסט). יש תחבורה ציבורית לא רעה במנצ'סטר לפני המשחק הייתי באנרגיה מטורפת, אמרתי לחבר שאיתו נסעתי למשחק – "אני רוצה שיהיה פה משחק מטורף! 4-4, 5-3, 6-0 משחק שידברו עליו שנים"

ירח כחול

אנחנו מגיעים לאיתחד כשעה וחצי לפני שריקת הפתיחה, למרות שיש תחבורה ציבורית הלכנו ברגל. האוויריה הייתה די רגועה. הקהל של מדריד שישב ביציע העליון מאחורי השער נתן הצגת עידוד. לפני שריקת הפתיחה נכנסן לטרקלין האוהדים 93:20, הטרקלין על שם הדקה שבה קון אגווארו הבקיע את השער שהביא אליפות היסטורית וראשונה לסיטי לאחר הרבה שנים. אני מזמין קולה וחבר שלי היה מותש, הזמין קפה לאטה והיה קצת המום שקיבל בירה כי חשבו שהוא הזמין – לאאאגאר. הניב במנצ'סטר מצחיק בטירוף. קשה מאוד להבין אותם ואני משער שלמקומיים עוד יותר קשה להבין אותנו. אני מנהל שיחה עם סדרן מקומי שנראה כמו פנסיונר של רשות הנמלים של ליברפול ואומר לו שסיטי תנצח 4-2. הוא צוחק ואומר – no way, no way.

האצטדיון מאוד מפואר, הכסאות מהודרים ונוחים, רחבים יחסית ויש ראות פנטסטית.

יש DJ שמנגן מוזיקה קיצבית. דגלים של הסיטי על כל כיסא, לבן ותכלת יוצרים אווריה מטורפת. היי ג'וד של הביטלס ברגע והקהל של סיטי – נה נה נה נה נה נה! סיטי!!!! (תכלס נשמע כמו שיטי…). המנון ליגת האלופות ומתחילים. אחרי 11 דקות וסיטי מובילה 2-0.

הייתי מעט מאוכזב מהאווריה כי נראה שחלק נכבד מהאוהדים תיירים, לא מחוברים לקהל, לשירי העידוד.

מדריד כמו מדריד מצליחה לעקוץ ולהוריד ל 2-1. משחק שהיה בשליטה מוחלטת של הסיטי במשחק שבו היא הציגה את הכדורגל הכי טוב שראיתי מאז ומעולם.

אוהד של סיטי צורח – קאם און שיטי!!! חשבתי שהוא בדרך לשירותים אן משהו כזה אבל זהו המבטא המקומי.

הקהל של הסיטי התחיל לשיר את BLUE MOON אחד שהשירים הכי מפורסמים בהיסטוריה של המוזיקה, השיר שנכתב בשנת 1934 ע"י ריצ'ארד רוג'רס ולורנס הארט ונחשב לאחד הקלאסיקות של כל הזמנים. אני מכיר את ביצועי הג'אז של השיר, הביצוע של אלוויס המלך פרסלי, פראנק סינאטרה, דה פלאטרס, דה מארקלס, סינדי לאופר, הסופרמים, אלה פיצ'גארלד, רוד סטיוארט, בוב דילן, בינג קרוסבי ועוד רבים טובים. אין ולא יהיה ביצוע שמשתווה לאוהדי הסיטי.

המשחק ממשיך להיות בקצב מטורף. כולכם מכירים את התוצאה הסופית 4-3 למנצסטר סיטי והכל פתוח בגומלין ביום רביעי.

לקראת הסיום כמה שורות ממני 2 אוהדי סיטי הולכים מכות, לא רק שראיתי 7 שערים קיבלתי גם קרב אגרוף. אחד מהחברים הרים אפרקט שפירקה לבחור השני את הלסת, הואר התחיל לדמם ו 3 סדרנים ניקו את השטח במהירות שיא.

הנקודה שלי להשוואה הוא מסע משחקים שעשיתי ב 2001, אז הייתי צעיר ותפרן אבל הייתה זכורה לי אווריה מטורפת עם עידוד של 90 דקות. אני מעט מאוכזב מכך שרוה הקהל לא תמך ועודד. בטיסה בחזרה לישראל בחור ישראלי מספר לי שהוא גורש מהמשחק לאחר ששמח בשער של ריאל… אתה לא משתין מהמקפצה ביציע של אנגלים… מסתבר שהיו כ 30 אוהדים שגורשו בנסיבות דומות.

בסיום המשחק אנחנו סוגרים את הערב בטרקלין של האוהדים עם בירה ופיצה, ממשיכים לחנות האוהדים ואני רוכש עליונית של הסיטי כי פשוט קר בטירוף. הסדרן פוגש אותי שוב ואומר לי – almost! almost! חשב שאני אליהו הנביא. חוזרים לעיר, ואז מגיע הבום – חבר שלי אומר שיש משחק של יוניטד מול צ'לסי בחמישי. מבחינתי לחזור לאולד טראפורד זה הדבר הכי חשוב שיש. אנחנו עובדים מסביב לשעון בנסיון למצוא כריטיס למשחק, לבטל את הלילה ה 2 בליברפול ולמצוא מלון בחזרה. ב 2:50 לפנות בוקר המשימה הושלמה.

you'll never walk alone

יוצאים לכיוון ליבפרול ברכבת, בדרך למשחק של ליברפול מול וייריאל.

העיר צבועה בצהוב. אלפי אוהדי ויראל. אוהד ספרדי נדרס מול העיינים… הביט לצד הלא נכון של הכביש ירד למדרכה ובום.. נהגת פירקה לו את הקרסול. חיבים לעשות הכל הפוך הבריטים. אין הרבה זמן לשריקת המשחק וגם אין תחבורה ציבורית נורמלית.

באנפליד הכרטיס שלנו כולל כניסה למועדון האוהדים + ארוחת ערב בסגנון אנגלי (לא משהו לספר בבית). האווירה המועדון מאוד משפחתית, שחקן העבר אלן קנדי (שיחק בקבוצה מ 77 עד 86) מגיע לחלק חתימות. סדרן נכנס על גביע הצ'מפיונס ליג. דורש ומקבל 10 פאונד לתמונה עם הגביע. הולכים לכיוון המגרש 30 דקות לפתיחה. אנפליד מאוד צפוף, אצטדיון אולד סקול שמזכיר את שנות ה 70. 180 מעלות מהפאר של האתיחד.המעברים צרים ועולים כ 3 קומות ברגל. אוהדים של ליברפול מפרקים בירות כמו שהילד שלי מפרק סוכריות M&M אווירה מחשמלת. 5 דקות לפתיחה והקהל בטירוף, מחמם את הגרון, you'll never walk alone!

מרגש מאוד. המשחק היה במעמד צד אחד. 2-0 לליברפול בסיום. תצוגת עידוד קצת מנומנת של הקהל, צרם לי שחלק מהקהל עשה יד אליהו וברח 5-6 דקות לסיום.

ליברפול חייבת להיות בגמר. הולכים ברגל לכיוון העיר (כ 5 ק"מ) אין תחבורה סבירה וההמלצה להשאר בפאבים סביב המגרש לשתות כמה בירות ולחזור במונית. בקרבת המלון אנחנן אוכלים במקום שנקרא ה F WORD. נראה כמו האידאל לסובלים מטורט. הלקוחות והמלצרים צווחים פאקינג! לפני כל מילה שהם אומרים. זה מצחיק לאללה.

הבוקר אינטנסיבי, יוצאים מהמלון והולכים כ 15 דקות לכיוון אלברט דק. שם יוצאים לסיור של שעתיים בעקבות הביטלס. הסיור כולל תחנות בחיי הביטלס וזה היה מרגש לא פחות מאנפילד. הנהג היה אוהד של אברטון ובז לחבר שלי שהיה עם כובע צמר של ליברפול. השנאה העירונית זה משהו שאין שני לו. האוהדים של ליברפול לועגים לאוהדי הסיטי, הם צחקו על אוהדים של הסיטי שצילמו עם הסמארט-פון את הפנדל של בן-זמה. גם בליברפול יש תיירים אבל לא בכמות של מנצ'סטר.

אני יכול להמשיך ולכתוב על הביטלס שעות, המלצה שלי – וותרו על הסיור באוטובוס אבל על תוותרו על המוזיאון. גם מי שלא אוהב את הביטלס(אני לא מבין איך אפשר לא לאהוב את הביטלס).

רצים למלון לקחת את המזוודות עולים על הרכבת בחזרה למנצ'סטר ומקווים לתפוס חצי שעה מנוחה.

glory glory Man United

18:00 ואנחנו בחזרה באולד טראפורד, חנות המזכרות הומה אדם. אני מנהל שיחה עם ברנש שמוכר צעיפים ומספר לו שהייתי בעיר לפני 20 שנה. הוא מתבאס על מה שקרה לקבוצה, למועדון ולאצטדיון ואני מסכים איתו.

סיבוב נוסף בחנות המזכרות הרשמית ואני חוזר ארצה עם שלל עצום של מראנצ'נדייס. צעיף המשחק של סיטי – ריאל, כובע של סיטי, צעיף של סיטי, כובע של ליברפול, צעיף של ליברפול ,צעיף המשחק של יונייטד-צ'לסי(לראשנה בהיסטוריה הארוכה של המועדונים שהן נפגשות למשחק ביום חמישי). הכרטיס שלנו שודרג ב 70 פאונד וכלל כניסה לטרקלין. ההבדל בין יונייטד לליברפול הוא כמו ההבדל בין מסעדת מישלן לקנטינה בתחנת דלק. מארחת מלווה אותנו למעלית, מאחרת נוספת מושיבה אותנו וארוחה כוללת תפריט בין 4 מנות. שתייה כיד המלך, בירות יין ושתייה קלה. כולל קינוח.

5 דקות לפתיחה ואנחנו ביציע, כמובן שמארחת אחרת מובילה אותנו לכסא (יציאה של 30 מטר מהטרקלין), את האווירה המחשמלת שזכרתי החליפו אלפי תיירים. זה פשוט נורא לכדורגל ונורא למועדון. בעבר הקהל של יונייטד היה שווה שער במשחק לקבוצה, כיום הוא לא מספק את הסחורה.

צ'לסי בכמה דרגות מעל יונייטד שעבורה מתפקד אחד בשם רונאלדו קשישא. צ'לסי עולה ל 1-0 בדקה ה60. חבר שלי מוציא את המצלמה באינסטנקט ואני אומר לו שזה לא הזמן. כעבור 90 שניות כריטיאנו רונאלדו מאזן והקהל בטירוף. בטרקלין שלנו היו 2 אנשי עסקים מקומיים, 4 תירים גרמנים , 2 סקנדינבים (אחד מהם עם זקאט עם כיתוב – מועדון אוהדי יונייטד בסקנדיביה) 3 סינים וזוג מקאזחסטן. אחד הגרמנים בחור חביב וקולני הגיע כל הדרך מהמברוג, הוא התלונן על הקהל ועל כך שאף אחד לא מבין אותו. הוא שואל למה המקומים אומרים – אה באטה אוף וואטה ולא בוטל אוף ווטר… המקומי עונה לו שמזלו שהוא לא בליברפול, שם הוא עוד היה מבין פחות. אני צוחק ומספר שזה נכון.

בסיום המשחק שתינו עוד כמה דרינקים לפני שעזבנו לכיוון המלון.

החוויה הייתה מדהימה, לספוג מהאיכות של הכדורגל, לקבל משחק של פעם בעשור, יש טעם לפגם בהשתלטות של בעלי הממון. זה עשוי להוביל לאסון. במקום קהל יהיו רמקולים עם הקלטות משנות ה 90. אני אולי תמים אבל אני חושב שצריך להחזיר את הכדורגל לעם. המועדונים עושים את המקסימום להלחם בספרסים, קבוצה כמו ברצלונה אירחה לפני שבועים את פרקנפורט עם 35 אלף גרמנים ביציעי הקאמפ נואו. לא רחוק היום שגם באולד טראפורד או באתאחד כבר לא יגרשו אוהדים שמריעים בשער של היריבה.

מנצסטר – פראג – תל אביב.

שבת לפנות בוקר אני מדליק דוד ויושב בסלון צופה במינסוטה מול ממפיס. אני שומע צעדים קטנים, הבת שלי רצה אליי בהתרגשות ומעירה את האחים שלה ברבע לשש בבוקר. טקס חלוקת המתנות. תם ונשלם.